הפטריה של בובר

בית הקפה הכי אינטימי בעיר

פטריה

באחד מבתי הקפה בת"א, מגישים (עדין) את הממתיק סכרין, בפטריה צהובה מיושנת ונדירה מאד. כדי לשלוף ממנה גלולה צריך לפתוח את ראש הפטריה, לנער אותה לתוך כף היד, לוקחים גלולה אחת או שתיים ומכניסים לספל הקפה, ואז מחזירים את כדורי הסוכרזית הנותרים לפטריה וסוגרים את הפקק הירוק. ועל זה סבתי, אנה השמנמונת הטובה, זיכרונה לברכה, ענתה לשאלתי (כשהייתי כבן 8):  "למה צריך לרחוץ ידיים בבוקר  כשקמים מהשינה, עוד לא התלכלכנו…?"  – "לך תדע איפה היו הידיים שלך בלילה…" וחייכה.

רק שנים אח"כ הבנתי את פשר חיוכה.

אני כמובן יודע איפה היו ידי. אני מנחש שלוגמי הקפה בבית הקפה ההוא, אולי לא מודעים לכך, אבל בתוך תוכם, במקום מאד מוסתר, גם הם יודעים.

במחשבה שניה ובזוית ראיה אחרת, אפשר לראות את בית הקפה הזה, כאחד המקומות היותר אינטימיים בעיר. המקום בו המושג הבוברייני "אני-אתה", קורם עור וגידים. ואף יותר מכך.

תגובה אחת

  1. zugibaribua הגב

    אוי! ברוך מזכיר נשכחות, ומחזיר נפלאות!
    שכחתי מהפיטריה החביבה הזו 🙂

השארת תגובה