למה התאכזבתי מרפאל. לא הצייר, המסעדה.

השעה היתה שלוש אחה"צ, המקום היה ריק למדי. ישבנו סמוך למדף חיתוך הלחם (הריח היה חמים וצלילים פריכים הנעימו את האוזן).

היא ישבה כשפניה מופנות לים ואני ישבתי כשפני מופנות לכניסה. הים עשה לה טוב והוא השתקף בעיניה.

מעבר להשתקפות האופטית, היה שם, בעין, צבע אופטימי-פסטלי שהשפיע גם על שרירי שולי השפתיים.

אבל בעיקר על בוהק העין.

רציתי לשבת סמוך לשולחן עגול שעמד קרוב לחלון, אבל "אי אפשר. הוא מיועד ל-4 אנשים" הסבירה לי המארחת.

למרות שהמסעדה היתה כמעט ריקה, נראה שהעובדים צמודים בצורה, מעט מיליטריסטית לחוקים,

וחוששים לכופף את ההוראות, כנראה הקשוחות, שקבלו. שירות טוב מתבטא לא רק בהעברה חד משמעית ותיאורטית

של "חוקי האירוח", אלא גם בכיפוף סמפטי שלהם לטובת האורחים. התיישבנו, ואז הגיע מלצר עם כפפה לבנה.

למעשה כל המלצרים לבשו כפפות לבנות על יד אחת. זה לא נראה סמפטי. זה נראה מנוכר.

מעין משאת נפש של חובב-הניקיון-מעל-הממוצע. ועם לדייק, הרבה מעל הממוצע.

"אני אזמין מרק אפונה", היא בשרה, ואני רציתי גרבלקס שהתברר שנגמר, והזמנתי מנת ראשי ארטישוק

ברוטב ויניגרט שכלל צלפים, אנשובי ופרמזן. מנה טובה, למרות חמיצות-יתר של הרוטב. הארטישוקים היו

פריכים ורעננים. ומרק האפונה שלה היה בעל טעם מעודן, אך חזק של אפונה ורעננות טובה של נענע.

ארטישוק ברוטב וינגרט
ארטישוק ברוטב וינגרט

לעיקריות הזמנו מנה של "טאג'ין של קציצות דגי ים עם עגבניות צבעוניות, בזיליקום ושמן זית" ומנה נוספת

של "ראמפ סטייק של פרה שמנה עם ירקות שוק צלויים ויין אדום". לא לפני שהמלצר הזהיר אותנו שהראמפ סטייק

מגיע רק בדרגת מדיום-רייר. "ירקות שוק" מלמלתי לעצמי, בטח עיניין של אוטנטיות, חשבתי. אדמה-שוק-מסעדה.

חיכינו 35 דקות. 35 דקות זה הרבה מאד זמן להמתין למנה העיקרית ב"ארוחה עסקית". בפרט כשהמסעדה כמעט ריקה,

בשעה שלוש וחצי אחה"צ.

ה"ראמפ-סטייק" או בשמו המוכר יותר אך הפחות אנגלו-סקסי, "שייטל", הוא נתח טוב, לא שמן אך עם עסיס וטעם בשרי

עמוק ועז, לכן מגישים אותו לא צלוי מדי. אבל המנה שלנו הגיע, למרות אזהרת המלצר, עשויה מדי ולכן גם פחות עסיסית.

אבל ההפתעה הגדולה והמאד מאכזבת היתה מנת הפירה שהוגשה עם הסטייק. לא הייתי במטבח המסעדה ולא ראיתי

איך הגיעו תפוחי האדמה להיות פירה, אבל לפירה שהוגש לנו היה מרקם של מחית שנעשתה בבלנדר כשכל העמילן פורץ

מתפוחי האדמה והופך את המנה הנחשקת הזאת, לעיסה דביקה, לא נעימה ומאד לא טעימה. השארנו הכל בצלחת.

ראמפ-סטייק זה שייטל
ראמפ-סטייק זה שייטל
פירה תפוחי אדמה. עיסה דביקה.
זה למה כל כך התאכזתי ממסעדת רפאל

מנת טאג'ין קציצות הדג היתה כל כך מלוחה שהיתה בלתי אכילה.

וזה למה כל כך התאכזבתי ממסעדת רפאל.

סעדתי במסעדה כמה וכמה פעמים ובדרך כלל היא היתה טובה מאד. אבל  מנות כמו הפירה המחפיר שהוגש לנו,

ומנה כל כך מלוחה של קציצות דג – מוגשות בדרך כלל במסעדות זולות המזלזלות בלקוחות (שם מכינים את הפירה מאבקה).

אני לא מבין מה קרה כאן לעזאזל. באמת שלא מבין… ומאד אשמח לפצח את החידה הזאת.

קציצות דג. אכזבה
קציצות דג. אכזבה





האכזבה היתה גדולה. מצד שני החברה היתה מקסימה (הים, ההשתקפות וזה…).

על שתי ארוחות עסקיות ובקבוק גדול של פרייה, שילמנו   226 ₪ והוספנו תשר.

רפאל. הירקון 87 (מגדל המלך דוד), תל אביב. טלפון: 03-5226464

השארת תגובה